לפסולת הימית המצטברת בים יש השפעות שליליות על הסביבה הימית.
פסולת פלסטיק גורמת נזקים פיזיולוגיים וגורמת למוות של לווייתנים, כלבי ים, צבי ים, ציפורים ודגים, כמו גם חסרי חוליות כגון צדפות, פלנקטון, תולעים ואלמוגים. כאשר פלסטיק מתפרק בסביבה הימית, מיקרו-פלסטיק, כימיקלים רעילים, מתכות ומזהמים חודרים למים ולמשקעים ובסופו של דבר לשרשרות המזון הימיות.
פסולת ימית ופלסטיק הם מכפילי איומים.
הסיכונים המרובים מפסולת ימית ומפלסטיק הופכים אותם למכפילי איומים כשהם משולבים עם שינוי האקלים ועם ניצול יתר של משאבים ימיים. למשל: פגיעה במערכות אקולוגיות ימיות משפיעה על ייצור המזון המקומי, ופגיעה במבני חוף טבעיים פוגעת בעמידות החוף בפני אירועים קיצוניים ושינוי האקלים.
המקור העיקרי של פסולת ימית וזיהום פלסטיק הוא יבשתי.
כ-85% מהפלסטיק מגיעים לחופים ולים מהיבשה. כ-7 מיליארד מתוך 9.2 מיליארד טונות הפלסטיק שיוצרו, לפי הערכה, בין השנים 1950 ו-2017, הפכו לפסולת פלסטיק. אירועים קיצוניים, כמו שיטפונות, סערות וצונאמי, מעבירים נפחים משמעותיים של פסולת לאוקיינוסים מאזורי החוף, מגדות נחלים ונהרות ומשפכים. כמות הפלסטיק שמצטברת בכדור הארץ צפויה להגיע ל-34 מיליארד טונות עד 2050, ולכן קיימת דחיפות להפחית את ייצור הפלסטיק העולמי ואת הגעת פסולת הפלסטיק לסביבה ולים.
פלסטיק ובעיקר מיקרו-פלסטיק, מהווים סיכון בריאותי.
מחקרים חדשים מראים כי חשיפה למיקרו-פלסטיק ולחומרים הקשורים לייצור פלסטיק גורמת לתחלואה. כימיקלים רבים הקשורים לפלסטיק משבשים פעילות הורמונלית או מוגדרים כחומרים מסוכנים. זאת ועוד, פסולת ימית עשויה להרתיע אנשים מלבקר בחופים וליהנות מהיתרונות של פעילות גופנית ואינטראקציה חברתית, המיטיבים עם בריאות הגוף והנפש.
* תוכן זה נשאב מהאתר ״אקולוגיה וסביבה״
